הדלת פתוחה. הלב מחכה. מישהו יבוא?

יש שקט כזה.
שקט של בית ריק.
שקט שמחכה.

ורק אנחנו,
יכולים לשבור אותה.

הסיפור המלא

במגדל העמק,
הם הבינו את זה.
תלמידים מבית ספר 'נופים'.

הם לא חיכו לנס.
הם החליטו להיות הנס.
הם פשוט יצאו.

עם חיוך,
ולב פתוח.
לשמח את הוותיקים.

מאחורי כל דלת,
חיכה להם עולם.
סיפורים. זיכרונות.

וזוג עיניים,
שפתאום נדלק בהן אור.
החיבור הזה, בין הלבבות,
הוא הכל.

הם לא הביאו כסף.
הם הביאו את עצמם.
את הזמן שלהם.

וזה היה שווה יותר,
מכל אוצר בעולם.
כי התרופה לבדידות,
היא פשוט עוד אדם.

הזווית שלנו

זה הסיפור שלנו.
של משפחת 'אני זוכר'.
אנחנו מאמינים בכוח הזה.

הכוח של הביחד.
הכוח של מעשה קטן.
שמשנה עולם שלם.

השליחות שלנו היא פשוטה:
שאף אחד לא ירגיש לבד.
וזה מתחיל בך.

בואו להיות האור.
בואו להיות התקווה.
הצטרפו אלינו למשפחה.