המחדל שלא נגמר: 5,000 ניצולי שואה עדיין מחכים לבית

תסתכלו על המספר הזה.
5,000.

ממתינים לקורת גג.
האם זו המדינה
שעליה הם חלמו?

הסיפור המלא

הנתון הזה הוא לא
גזירת גורל.
הוא כתב אישום.

כתב אישום נגד
מדיניות של הזנחה.
של אטימות בירוקרטית.

במשך שנים, הבטחות פוזרו.
תקציבים נעלמו.
והתור רק הלך והתארך.

בזמן שאנחנו מדברים,
אלפי קשישים, גיבורים,
חיים בחוסר ודאות.
בפחד תמידי מהמחר.

האם יהיה להם
בית חם בחורף?
האם יזכו להזדקן בכבוד?

זו לא שאלה של תקציב.
זו שאלה של מצפון.
של סדר עדיפויות לאומי.

והמדינה נכשלת במבחן הזה.
היא מפקירה את אלו
שאנחנו חבים להם הכל.
פשוטו כמשמעו.

הזווית שלנו

אסור לנו לשתוק.
אסור לנו להתרגל.
למספרים כאלה.

הסיפור הזה חייב
להדהד בכל מקום.
לזעזע כל בית.
להגיע לכל מקבלי ההחלטות.

האחריות היא של כולנו.
הקול שלנו הוא הכוח.

שתפו את המספר. 5,000.
כדי שאף אחד, לעולם,
לא יוכל להגיד יותר:
'לא ידעתי'.

הכבוד שלהם
הוא החובה שלנו.
נדרוש צדק. עכשיו.