דמיינו לרגע בית מכירות פומביות. הפטיש עומד להלום. אבל על השולחן לא מונחת יצירת אמנות, אלא פיג'מת פסים של אסיר ממחנה ריכוז. האם יש מחיר לזיכרון? האם יש תג מחיר לסבל? עבור רובנו, התשובה ברורה. אבל בעולם האמיתי, הזוועה הזו התרחשה. עד שאדם אחד אמר 'עד כאן'.
הסיפור המלא
זה הרגע שבו נכנס לתמונה שמעון סבג. כששמע על המכירה הפומבית המזעזעת, הוא לא היסס לרגע. הוא פעל במהירות ועצר אותה, כשהוא רוכש בעצמו קרוב ל-200 פריטים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו – מכתבים אחרונים, תמונות משפחתיות שנותרו, חפצים אישיים ששרדו את התופת. הוא נלחם כדי להציל את הכבוד האבוד של הקורבנות, והביא את הזיכרונות האלה הביתה, לישראל. המעשה הזה הוא לא רק רכישה, הוא הצהרה.
הזווית שלנו
הסיפור הזה לא נגמר. המאבק של שמעון סבג להצלת הזיכרון הוא מאבק של כולנו. עכשיו, המשימה היא לגייס את הסכום הדרוש כדי למנוע מכירות כאלה בעתיד ולהבטיח שהפריטים האלה יזכו לכבוד הראוי להם. כי זיכרון השואה הוא לא סחורה, הוא אחריות. והאחריות הזו מונחת על הכתפיים של כולנו. זה הזמן שלנו להראות שאכפת לנו.
